📝 דיני חוזים

1. לפי סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), מתי פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה?

1. כשהפנייה מעידה על גמירת דעת ומסויימת דיה לכריתת חוזה
2. כשהפנייה נעשתה בכתב והמציע חתם עליה בפני שני עדים
3. כשהפנייה הופנתה לאדם מסוים אחד ולא נמסרה לציבור הרחב
4. כשהפנייה כוללת מחיר והניצע השיב עליה בתוך שבעה ימים

סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע שפנייה היא הצעה אם ”היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה“. החוק אינו דורש כתב או עדים, והוא מציין שהפנייה יכולה להיות גם לציבור, ולכן אין צורך בניצע יחיד. תשובת הניצע היא קיבול ואינה חלק מהגדרת ההצעה.

2. דנה, בעלת דירה בחיפה, שלחה לעומר מכתב: ”אני מוכרת לך את דירתי ב-1,800,000 ש״ח; ההצעה עומדת לקיבול עד סוף החודש“. כעבור יומיים, לאחר שהמכתב נמסר לעומר, הודיעה דנה לעומר שהיא חוזרת בה מההצעה. עומר השיב בתוך המועד שהוא מקבל את ההצעה. מה הדין לגבי חזרתה של דנה?

1. דנה רשאית לחזור בה, כי הודעת החזרה נמסרה לעומר לפני הקיבול
2. דנה אינה רשאית לחזור בה, כי הצעה בכתב למכירת דירה אינה ניתנת לחזרה
3. דנה רשאית לחזור בה, כי לא קבעה במפורש שהצעתה היא ללא חזרה
4. דנה אינה רשאית לחזור בה, כי נקבע מועד לקיבול והצעתה נמסרה

סעיף 3(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע: ”קבע המציע שהצעתו היא ללא חזרה, או שקבע מועד לקיבולה, אין הוא רשאי לחזור בו ממנה לאחר שנמסרה לניצע“. דנה קבעה מועד לקיבול וההצעה נמסרה לעומר, ולכן הודעת החזרה חסרת תוקף, ועומר קיבל את ההצעה בתוך התקופה שנקבעה בה (סעיף 8(א)). מסירת הודעת חזרה לפני הקיבול מספיקה לפי סעיף 3(א) רק כשלא נקבע מועד ולא נקבע שההצעה ללא חזרה, ושני התנאים של סעיף 3(ב) חלופיים, ולכן די בקביעת מועד. עצם היותה של ההצעה בכתב אינו שולל חזרה, שכן סעיף 3 תולה זאת במועד לקיבול או בקביעה שההצעה ללא חזרה.

3. נועה שלחה לגיא הצעה בכתב לשכור את דירתו, בלי לקבוע מועד לקיבול ובלי לציין שההצעה אינה ניתנת לחזרה. למחרת נמסרה לגיא הודעת נועה שהיא חוזרת בה, ובטרם שלח גיא הודעת קיבול. האם החזרה של נועה מההצעה תקפה?

1. כן; הודעת החזרה נמסרה לגיא לפני שנתן הודעת קיבול
2. כן; גם לאחר שגיא קיבל את ההצעה אפשר לחזור בה בהודעה
3. לא; הצעה שנמסרה לניצע מחייבת את המציע עד שחלף זמן סביר
4. לא; חזרה מהצעה טעונה את הסכמת הניצע או אישור בית משפט

סעיף 3(א) לחוק החוזים (חלק כללי) מתיר למציע לחזור בו מההצעה בהודעה לניצע, ”ובלבד שהודעת החזרה נמסרה לניצע לפני שנתן הודעת קיבול“. נועה לא קבעה מועד לקיבול ולא קבעה שההצעה ללא חזרה, ולכן סעיף 3(ב) אינו חל. חזרה לאחר מסירת הקיבול אינה תקפה, ההצעה אינה מחייבת את המציע לזמן סביר, והחוק אינו דורש הסכמת הניצע או אישור בית משפט.

4. לפי סעיף 4 לחוק החוזים (חלק כללי), באיזה מהמקרים הבאים פוקעת הצעה?

1. כשהניצע ביקש מהמציע הבהרות על תנאי ההצעה
2. כשחלפו שלושים ימים מיום מסירתה של ההצעה לניצע
3. כשהניצע דחה את ההצעה לפני שנתן למציע הודעת קיבול
4. כשהמציע החליף את המתווך שהציג את ההצעה לניצע

לפי סעיף 4(1) לחוק החוזים (חלק כללי) ההצעה פוקעת ”כשדחה אותה הניצע או עבר המועד לקיבולה“. בקשת הבהרות אינה דחייה של ההצעה. חלוף שלושים ימים אינו קובע, כי כשלא נקבעה תקופה בהצעה יש לקבל אותה תוך זמן סביר לפי סעיף 8(א). החלפת המתווך אינה אירוע המנוי בסעיף 4, והמתווך אינו צד להצעה.

5. גילה שלחה לרונן הצעה למכור לו מכונית משומשת וכתבה: ”אם לא תשיב עד יום ראשון, אראה בשתיקתך קיבול“. רונן לא השיב כלל. האם נכרת חוזה בין גילה לרונן?

1. כן; מציע רשאי לקבוע בהצעתו שהשתיקה של הניצע תיחשב לקיבול
2. כן; רונן לא התנגד בתוך המועד שנקבע ולכן הסכים להצעה
3. לא; קביעת המציע שהעדר תגובה ייחשב לקיבול אין לה תוקף
4. לא; הצעה למכירת מכונית טעונה מסמך בכתב לצורך תוקפה

סעיף 6(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע: ”קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב לקיבול, אין לה תוקף“. שתיקתו של רונן אינה קיבול, גם אם גילה קבעה כך, ולכן לא נכרת חוזה. הטענה שהשתיקה יכולה להיחשב קיבול או הסכמה נדחית בסעיף 6(ב), ודרישת מסמך בכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין חלה על התחייבות לעשות עסקה במקרקעין ולא על מכירת מכונית.

6. באיזה מצב קמה לפי סעיף 7 לחוק החוזים (חלק כללי) חזקה שהניצע קיבל את ההצעה, אף שלא השיב למציע?

1. כשההצעה רק מזכה את הניצע והוא לא התנגד לה בזמן סביר
2. כשהמציע כתב בהצעה שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב כקיבול
3. כשהניצע החזיק בהצעה בכתב יותר משלושים ימים בלי להשיב
4. כשההצעה מטילה על הניצע חיוב והוא לא דחה אותה בכתב

סעיף 7 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע: ”הצעה שאין בה אלא כדי לזכות את הניצע, חזקה עליו שקיבל אותה, זולת אם הודיע למציע על התנגדותו תוך זמן סביר לאחר שנודע לו עליה“. קביעת המציע שהשתיקה היא קיבול חסרת תוקף לפי סעיף 6(ב). החוק אינו מציין חלוף שלושים ימים, והצעה שמטילה חיוב על הניצע אינה הצעה שרק מזכה אותו, ולכן החזקה אינה חלה עליה.

7. עומר שלח לנועה הצעה בכתב לרכוש את דירתה וקבע שאפשר לקבלה עד יום חמישי. נועה שלחה הודעת קיבול ביום שלישי, אך בשל תקלה בדואר, שלא הייתה ידועה לה, ההודעה נמסרה לעומר רק ביום ראשון שלאחר מכן. עומר לא הודיע לנועה על דחיית הקיבול. מה הדין?

1. החוזה לא נכרת, כי הודעת הקיבול נמסרה לעומר אחרי המועד שנקבע בהצעה
2. החוזה נכרת, כי הקיבול ניתן בעוד מועד והאיחור אינו תלוי בנועה
3. החוזה נכרת אם נועה שילמה לעומר מקדמה לפני תום המועד שנקבע בהצעה
4. הקיבול נחשב להצעה חדשה, ועומר צריך לקבלה כדי שהחוזה ייכרת בין הצדדים

סעיף 8(ב) קובע: ”נכרת החוזה, זולת אם הודיע המציע לניצע על דחיית הקיבול מיד לאחר שנמסרה לו הודעת הקיבול“, כשהניצע נתן הודעה בעוד מועד והיא נמסרה באיחור מחמת סיבה שאינה תלויה בו ולא הייתה ידועה לו. עומר לא דחה את הקיבול, ולכן החוזה נכרת. הכלל של סעיף 9, קיבול לאחר פקיעה כהצעה חדשה, אינו חל כאן, ותשלום מקדמה אינו תנאי לכריתה.

8. רות הציעה לאבי למכור לו את דירתה ב-2,000,000 ש״ח. אבי השיב בכתב: ”מסכים, בתנאי שתפני את הדירה תוך שלושים יום“. תנאי הפינוי לא נכלל בהצעת רות. מה מעמדה של תשובת אבי?

1. הצעה חדשה מצד אבי, וחוזה ביניהם ייכרת אם רות תקבל אותה
2. דחייה בלי תוצאה משפטית, וההצעה המקורית נשארת בתוקפה
3. קיבול תקף שהוסיף תנאי, אך התנאי אינו מחייב את רות
4. קיבול שבטל, כי תנאי הפינוי לא נכלל בהצעה של רות

סעיף 11 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע: ”קיבול שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה, כמוהו כהצעה חדשה“. תשובת אבי הוסיפה תנאי פינוי, ולכן היא הצעה חדשה, והחוזה ייכרת אם רות תקבל אותה (סעיף 5). התשובה אינה קיבול תקף שהתנאי בו חסר תוקף, ואינה דחייה חסרת תוצאה משפטית, שהרי החוק רואה בה הצעה חדשה. היא גם אינה קיבול בטל, אלא הצעה העומדת לקיבולה של רות.

9. מירב שלחה בדואר רגיל הודעת קיבול להצעת דרור לקנות ממנה דירה. כעבור שעה הבינה שטעתה בחישוב, ושלחה לדרור הודעה בדוא״ל שנמסרה אליו ונקראה לפני שהגיע המכתב. האם החזרה של מירב מהקיבול תקפה?

1. כן; הניצע רשאי לחזור מקיבול עד מועד תחילת ביצוע החוזה
2. כן; הודעת החזרה נמסרה לדרור לפני שנמסרה לו הודעת הקיבול
3. לא; חזרה מקיבול טעונה מכתב בדואר רשום ולא הודעה בדוא״ל
4. לא; קיבול שנשלח בדואר אינו ניתן לחזרה לאחר שנשלח

סעיף 10 לחוק החוזים (חלק כללי) מתיר לניצע לחזור בו מהקיבול בהודעה למציע, ”ובלבד שהודעת החזרה נמסרה למציע לא לאחר שנמסרה לו הודעת הקיבול“. הדוא״ל של מירב נמסר לדרור לפני המכתב, ולכן החזרה תקפה. המועד האחרון לחזרה הוא מסירת הודעת הקיבול ולא תחילת ביצוע החוזה, והמבחן הוא מועד המסירה ולא מועד השליחה. החוק אינו מחייב דואר רשום או צורה אחרת להודעת החזרה.

10. מהו הסעד שקובע סעיף 12(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) כלפי צד שלא נהג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לקראת כריתת חוזה?

1. חובה לכרות את החוזה שבעניינו התנהל המשא ומתן, בתנאים שהוצעו
2. תשלום קנס לאוצר המדינה בשיעור שנקבע בחוק החוזים (חלק כללי)
3. ביטול כל ההתחייבויות שנוצרו בין הצדדים במהלך המשא ומתן עצמו
4. חיוב בפיצויים לצד השני על נזק עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה

סעיף 12(ב) קובע ש”צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום־לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה“. הסעד הוא פיצויים. החוק אינו מחייב את הצד לכרות את החוזה, אינו מבטל התחייבויות כסעד, ואינו קובע קנס לאוצר המדינה.

11. תמר ניהלה חודשיים משא ומתן עם יובל על רכישת דירתו. במהלכו ביקשה ממנו להסיר את הדירה מהשוק, בלי כוונה אמיתית לרכוש, כדי למנוע את מכירתה לרוכש מתחרה. יובל דחה שני רוכשים אחרים ולבסוף נאלץ למכור במחיר נמוך. מה הדין?

1. תמר חבה בפיצויים ליובל, אם הצדדים חתמו ביניהם על מסמך בכתב
2. תמר פטורה מאחריות, כי חובת תום הלב חלה על חוזה שנכרת ולא על משא ומתן
3. תמר חייבת לרכוש את הדירה במחיר שעליו דיברו הצדדים במהלך המשא ומתן
4. תמר חבה ליובל בפיצויים על הנזק מהמשא ומתן, אף שלא נכרת חוזה

סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע: ”במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב“, וסעיף 12(ב) מחייב את הצד שהפר את החובה ב”פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה“. תמר ניהלה משא ומתן בלי כוונה לרכוש, ולכן חבה בפיצויים גם בלי חוזה. חובת תום הלב חלה כבר בשלב המשא ומתן, החוק אינו מחייב לכרות את החוזה, והפיצויים אינם מותנים במסמך בכתב.

12. מה קובע סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי) לגבי צורתו של חוזה?

1. חוזה טעון כתב לשם תוקפו, אלא אם הצדדים הסכימו שייעשה בעל פה
2. חוזה בעל פה תקף אם נערך בנוכחות שני עדים שאינם צד לחוזה
3. חוזה בכתב תקף לאחר שאושר בידי עורך דין או נרשם במרשם ציבורי
4. חוזה יכול להיעשות בעל פה, אלא אם צורה מסוימת נקבעה כתנאי לתקפו

סעיף 23 קובע ש”חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים“. החוזה אינו טעון כתב ככלל, והחוק אינו מצריך עדים או אישור עורך דין כדי לתת לחוזה תוקף. צורה מסוימת נדרשת רק כשחוק או הסכם בין הצדדים קבעו אותה, למשל סעיף 8 לחוק המקרקעין לגבי עסקה במקרקעין.

13. יעל ודוד הסכימו בעל פה ובלחיצת יד שיעל תמכור לדוד את דירתה ב-1,500,000 ש״ח. לא נחתם מסמך כלשהו. האם התחייבותה של יעל עומדת בדרישת הצורה של חוק המקרקעין?

1. כן; לפי חוק החוזים חוזה יכול שייעשה גם בעל פה בין הצדדים
2. לא; התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב
3. כן; לחיצת יד בין שני הצדדים מקיימת את הצורה הנדרשת
4. לא; התחייבות כזו טעונה מסמך בכתב שאושר בידי עורך דין

סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע ש”התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב“. לפי סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי) חוזה יכול להיעשות בעל פה, ”זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק“, וסעיף 8 הוא חוק כזה. לחיצת יד אינה מסמך בכתב, ואילו אישור עורך דין אינו נדרש בסעיף 8.

14. מהו, לפי חוק החוזים (חלק כללי), מעמדו של זיכרון דברים שהצדדים כתבו בו במפורש שההתקשרות ביניהם תהיה בתוקף רק לאחר חתימה על חוזה מפורט?

1. חוזה מחייב מיום חתימתו, והחוזה המפורט נועד להסדיר פרטים טכניים
2. הצעה שהצד השני חייב לקבל או לדחות בתוך שבעה ימים מיום קבלתה
3. מסמך שאינו מחייב כחוזה עד החתימה על החוזה המפורט, שנקבעה כתנאי לתוקף
4. חוזה מחייב, והחוזה המפורט נדרש לצורך רישום העסקה בלשכת רישום המקרקעין

זיכרון דברים אינו מוגדר בחוק, ומעמדו נבחן לפי סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), הדורש פנייה ש”מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה“, ולפי סעיף 23, שלפיו חוזה יכול שייעשה בכל צורה ”זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים“. כאן הצדדים קבעו בהסכם שהחתימה על חוזה מפורט היא תנאי לתוקף ההתקשרות, ולכן לפני החתימה אין חוזה מחייב. המסמך אינו חוזה מחייב מיום חתימתו ואינו חוזה שנותר בו לרשום את העסקה, ואין בחוק מועד של שבעה ימים להשיב על מסמך כזה.

15. ב-1.3.2026 חתמו שתי חברות עסקיות, שכל אחת מהן מיוצגת בידי עורך דין, על חוזה עסקי לרכישת מבנה, שנוסח במשא ומתן ביניהן. בחוזה אין הוראה על אופן הפרשנות, לשונו ברורה, ואין בו סתירה או תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת. אחת החברות טוענת שיש לפרש אותו לפי נסיבות העניין ולא לפי לשונו. האם הטענה מתקבלת?

1. כן; כל חוזה מפורש לפי אומד דעת הצדדים ונסיבות העניין
2. לא; חוזה עסקי ללא הוראות פרשנות מפורש לפי לשונו בלבד
3. כן; בית המשפט רשאי להעדיף את הנסיבות כשצד טוען לכך
4. לא; החוזה נכרת לפני 7.1.2026 ולכן חל עליו הנוסח הקודם

לפי סעיף 25(א)(2) לחוק החוזים (חלק כללי), בנוסח לחוזים שנכרתו או חודשו החל מיום 7.1.2026, ”חוזה עסקי שלא נקבעו בו הוראות לעניין אופן הפרשנות יפורש בהתאם ללשונו בלבד“, אלא אם מלשונו נובעת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת או סתירה בין הוראותיו, ואלה אינם קיימים כאן. פרשנות לפי אומד דעת הצדדים ונסיבות העניין חלה לפי סעיף 25(א)(4) על חוזה שאינו חוזה עסקי ולא על כל חוזה, וטענה של צד אינה מספיקה כדי לסטות מהלשון. החוזה נחתם ב-1.3.2026, ולכן הנוסח הקודם, לחוזים שנכרתו עד 6.1.2026, אינו חל.

16. עידו ושקד חתמו על חוזה מכר לדירה, ובו מחיר ומועד מסירה, אך לא נקבע בו מועד לתשלום הראשון. בעסקאות קודמות ביניהם נהגו לשלם בתוך 14 יום מהחתימה, ואילו בחוזים כאלה מקובל לשלם בתוך 30 יום. מה הדין לגבי מועד התשלום?

1. המועד נקבע לפי הנוהג המקובל בחוזים כאלה, והוא עדיף על נוהג בין הצדדים
2. המועד נקבע לפי הנוהג הקיים בין עידו לשקד, ופרט זה נחשב כמוסכם ביניהם
3. המועד ייקבע בידי המתווך שעסק בעסקה, לפי שיקול דעתו המקצועי
4. החוזה בטל כולו, כי חסר בו פרט שלא נקבע בידי עידו ושקד

סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע: ”פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג“. לכן קובע הנוהג בין עידו לשקד, ורק בהיעדרו הנוהג הכללי. החוזה אינו בטל בשל פרט חסר שאפשר להשלימו, והחוק אינו מעניק למתווך סמכות לקבוע פרטים.

17. כיצד יפורש לפי סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי) חוזה הניתן לפירושים שונים, כשהיתה לאחד הצדדים עדיפות בעיצוב תנאיו?

1. פירוש נגד הצד שניסח את התנאים עדיף על פירוש לטובתו
2. פירוש שמבטל את החוזה עדיף, כדי להגן על הצד שלא ניסח את התנאים
3. פירוש לטובת הצד שניסח את התנאים עדיף, כי הוא מכיר את כוונתו
4. הפירוש נקבע לפי מנהג המקום, בלי קשר לזהות הצד שניסח את התנאים

סעיף 25(ב1) קובע שכשהיתה לאחד הצדדים עדיפות בעיצוב התנאים, ”פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו“. הפירוש לטובת המנסח הפוך מהוראת החוק. סעיף 25(ב) קובע ש”פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל“, ולכן פירוש מבטל אינו עדיף, ומנהג מקום אינו מחליף את הכלל הפרשני הזה.

18. לפי סעיף 5 לחוק החוזים (חלק כללי), מהו קיבול?

1. תשובת הניצע שמוסיפה תנאים להצעה ומשאירה את החוזה פתוח למשא ומתן
2. הודעת המציע לניצע, שלפיה הוא עומד מאחורי תנאי ההצעה ואינו חוזר בו
3. הודעת הניצע למציע, המעידה על גמירת דעתו להתקשר בחוזה לפי ההצעה
4. חתימת עד על ההצעה, המעידה על כך שהמציע נתן אותה מרצון חופשי

סעיף 5 קובע: ”הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה“. הודעה של המציע אינה קיבול אלא הצעה או חיזוק שלה. תשובה שמוסיפה תנאים היא הצעה חדשה לפי סעיף 11, וחתימת עד אינה חלק מהגדרת הקיבול.

19. איזה מהמשפטים הבאים אינו נכון לגבי הצעה וקיבול לפי חוק החוזים (חלק כללי)?

1. קיבול של הצעה לאחר שפקעה כמוהו כקיבול תקף המחייב את המציע
2. קיבול יכול להיעשות במעשה לביצוע החוזה, אם הדבר משתמע מן ההצעה
3. קיבול ניתן להצעה בתקופה שנקבעה בה, ובאין תקופה תוך זמן סביר
4. הצעה יכולה להיות מופנית לציבור, אם היא מסויימת דיה לקיבול

סעיף 9 קובע ש”קיבול של הצעה לאחר שפקעה, כמוהו כהצעה חדשה“, ולכן המשפט על קיבול תקף המחייב את המציע אינו נכון. שלושת האחרים נכונים: סעיף 2 מתיר פנייה לציבור, סעיף 6(א) מתיר קיבול במעשה לביצוע החוזה כשהדבר משתמע מן ההצעה, וסעיף 8(א) קובע קיבול בתקופה שנקבעה ובאין תקופה תוך זמן סביר.

20. נתונות הקביעות האלה על חזרה, פקיעה וקיבול של הצעה לפי חוק החוזים (חלק כללי): I. מציע שלא קבע מועד לקיבול ולא קבע שההצעה ללא חזרה רשאי לחזור בו בהודעה שנמסרה לניצע לפני שנתן הודעת קיבול. II. הצעה פוקעת במות המציע לפני מתן הודעת הקיבול. III. קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב לקיבול מחייבת את הניצע. IV. קיבול של הצעה לאחר שפקעה הוא הצעה חדשה. אילו מהקביעות נכונות?

1. I, II ו-III
2. I, II ו-IV
3. II, III ו-IV
4. I, III ו-IV

קביעה I נכונה לפי סעיף 3(א) לחוק החוזים (חלק כללי), וקביעה II נכונה לפי סעיף 4(2), שלפיו ההצעה פוקעת כשמת המציע לפני מתן הודעת הקיבול. קביעה IV נכונה לפי סעיף 9: ”קיבול של הצעה לאחר שפקעה, כמוהו כהצעה חדשה“. קביעה III שגויה, ולכן כל צירוף שכולל אותה שגוי: סעיף 6(ב) קובע ש”קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב לקיבול, אין לה תוקף“, ושתיקת הניצע אינה מחייבת אותו.

21. מה דינו של חוזה שנכרת למראית עין בלבד, לפי חוק החוזים (חלק כללי)?

1. החוזה תקף, אך כל אחד מהצדדים רשאי לבטלו בהודעה תוך זמן סביר
2. החוזה בטל, ואין בכך פגיעה בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב
3. החוזה תקף, אך בית המשפט רשאי להפחית את התמורה שהצדדים קבעו בו
4. החוזה ניתן לביטול, אך ביטולו מותנה בהוכחת נזק שנגרם לצד השני

סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי ”חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל“, ואין בכך כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה. החוזה בטל מעיקרו ואינו טעון ביטול, ולכן אין צורך בהודעת ביטול של מי מהצדדים ואין צורך בהוכחת נזק לצד השני. החוק אינו מקנה לבית המשפט סמכות להפחית את התמורה בחוזה למראית עין, שכן החוזה בטל מעיקרו.

22. מהי ההגדרה של המונח ”טעות“ לעניין סעיפים 14 ו־15 לחוק החוזים (חלק כללי)?

1. כל טעות בעובדה, בחוק או בכדאיות העסקה, אם הייתה מהותית
2. טעות בעובדה בלבד, שכן טעות בחוק אינה נחשבת טעות לענין זה
3. טעות בעובדה או בחוק, למעט טעות שעניינה כדאיות העסקה
4. טעות בחוק בלבד, שכן טעות בעובדה נבחנת לפי דיני ההטעיה

סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי) מגדיר ”טעות“ כטעות ”בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה“. לכן הגדרה המצמצמת את המונח לעובדה בלבד או לחוק בלבד שגויה, שכן שני הסוגים נכללים. טעות בכדאיות העסקה אינה נכללת גם אם הייתה מהותית, והטעיה היא עילת ביטול נפרדת הקבועה בסעיף 15.

23. דנה התקשרה בחוזה לרכישת מגרש מידי עומר, מתוך טעות שלה בדבר היקף זכויות הבנייה בו. ניתן להניח שלולא הטעות לא הייתה מתקשרת בחוזה, אולם עומר לא ידע על הטעות ולא היה עליו לדעת עליה. מה הדין?

1. דנה רשאית לבטל את החוזה בהודעה לעומר תוך זמן סביר, שכן ביטול בשל טעות אינו תלוי בידיעתו של עומר
2. החוזה בטל מעצם הטעות של דנה, ועומר חייב להשיב לה את כל מה שקיבל ממנה על פי החוזה, בלי צורך בהליך
3. החוזה תקף ואינו ניתן לביטול, משום שהטעות לא נגרמה על ידי עומר ולכן אין לה כל נפקות משפטית בעסקה
4. בית המשפט רשאי, לבקשת דנה, לבטל את החוזה אם ראה שמן הצדק בכך, ולחייבה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לעומר

סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) חל כשהצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על הטעות: אז רשאי בית המשפט, לבקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה אם ראה שמן הצדק לעשות זאת, וגם לחייב אותו בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני. ביטול בהודעה לפי סעיף 14(א) אפשרי כשהצד השני ידע או היה עליו לדעת על הטעות, וזה אינו המצב כאן. טעות יכולה לשמש עילה לביטול אף שהצד השני לא גרם לה, והחוזה אינו בטל מאליו אלא מבוטל בהחלטת בית המשפט.

24. מתי, לפי סעיף 14(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), טעות אינה עילה לביטול החוזה?

1. כאשר ניתן לתקן את הטעות, והצד השני הודיע לפני הביטול שהוא מוכן לעשות זאת
2. כאשר חלפה שנה מיום כריתת החוזה והצד שטעה לא שלח לצד השני הודעת ביטול כלשהי
3. כאשר הצד שטעה קיבל מהצד השני פיצוי כספי מלא בעד הנזק שנגרם לו עקב הטעות
4. כאשר הטעות נבעה מרשלנותו של הצד שטעה והצד השני לא ידע עליה ולא היה עליו לדעת

סעיף 14(ג) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע ש”טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות“ והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן. רשלנות של הצד שטעה אינה מוזכרת כאן, ובמצב של צד שני שלא ידע חל סעיף 14(ב) ולא 14(ג). החוק אינו קובע מועד של שנה, ואינו מתנה את שלילת העילה בקבלת פיצוי כספי.

25. מיכל מכרה לאיתי דירה בבניין ישן. מיכל ידעה שבגג הבניין קיימת רטיבות כרונית המהווה מפגע, ולא גילתה זאת לאיתי, אף שבנסיבות העניין היה עליה לגלות. איתי לא היה רוכש את הדירה אילו ידע על הרטיבות. לאחר שנודע לאיתי על כך הוא שלח למיכל הודעת ביטול תוך זמן סביר. האם איתי רשאי לבטל את החוזה?

1. כן; אי־גילוי של עובדות שהיה על המוכר לגלותן הוא הטעיה, והיא מזכה בביטול בהודעה
2. לא; שתיקה אינה הטעיה, ובלי מצג שווא אקטיבי מצד מיכל אין לאיתי עילה לביטול
3. כן; ביטול בשל הטעיה טעון אישור מראש של בית המשפט, ועד אז החוזה נשאר תקף
4. לא; על הקונה חלה חובה לבדוק את הנכס, ולכן אי־גילוי של המוכר אינו עילה לביטול

סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) מגדיר הטעיה כמי שכוללת ”אי־גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן“, ולכן שתיקתה של מיכל היא הטעיה. לפי סעיף 20 הביטול נעשה בהודעה תוך זמן סביר מהיום שנודע על העילה, ואינו טעון אישור בית משפט מראש. אין דרישה למצג שווא אקטיבי, וחובת הבדיקה של הקונה אינה פוטרת את המוכר מחובת הגילוי.

26. נדב רכש דירה להשקעה מתוך הערכה שמחירי הדירות באזור יעלו בחדות בשנה הקרובה. ההערכה התבררה כשגויה והמחירים ירדו. המוכר, עידו, לא אמר לנדב דבר על מגמת המחירים ולא הציג מצג כלשהו בעניין. האם נדב רשאי לבטל את החוזה בשל טעות?

1. כן; טעות בהערכת שוק היא טעות בעובדה המזכה בביטול בהודעה תוך זמן סביר
2. כן; עידו היה חייב לגלות לנדב את מגמת המחירים, ואי־גילוי זה הוא הטעיה
3. לא; טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה אינה טעות לעניין סעיף 14 לחוק
4. לא; טעות מזכה בביטול כשהיא טעות בחוק, ולא כשהיא טעות בעובדה

סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי) מוציא מהגדרת ”טעות“ את ”טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה“, והערכה שגויה של מחירי השוק היא טעות כזאת. לכן אין לנדב עילת ביטול, גם אם הוא טעה בתום לב. אי־גילוי הנחשב הטעיה לפי סעיף 15 מתייחס לעובדות שהיה על הצד השני לגלותן, ולא לצפי כלכלי. ההנחה שרק טעות בחוק מזכה בביטול שגויה, שכן ההגדרה כוללת טעות בעובדה ובחוק.

27. אורי מכר לרונית דירה, ואת המגעים עמה ניהל בשמו סוכן מכירות ששכר לשם כך. הסוכן אמר לרונית, בניגוד למציאות, שהדירה פנויה מכל שעבוד, ורונית התקשרה בחוזה בהסתמך על כך. אורי עצמו לא ידע על דברי הסוכן. האם רונית רשאית לבטל את החוזה בשל הטעיה?

1. כן; הטעיה של אחר מטעם הצד השני מזכה בביטול, גם אם הצד השני לא ידע עליה
2. כן; אך הביטול מותנה בכך שהסוכן הורשע בהליך פלילי בעבירה של הטעיית לקוח
3. לא; עומדת לרונית תביעה נגד הסוכן בנזיקין, אך אין לה זכות לבטל את החוזה עצמו
4. לא; הטעיה מזכה בביטול כשהצד השני עצמו הטעה את המתקשר, ולא כשסוכנו עשה זאת

סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) מזכה בביטול את מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה ”שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו“. הסוכן ניהל את המגעים בשמו של אורי ולכן פעל מטעמו, והסעיף אינו מתנה את הביטול בידיעתו של הצד השני עצמו. ההוראה אינה מבחינה בין הצד השני לבין סוכנו, אינה דורשת הרשעה פלילית, ואינה מגבילה את הנפגעת לתביעה נזיקית נגד הסוכן.

28. אורית מכרה דירה לבועז והתחייבה למסור לו אותה ביום 1.3.2026. אורית לא מסרה את הדירה, ובועז הודיע לה בתום לב כי אם לא תמסור אותה בתוך שבוע יגיש נגדה תביעה לאכיפת החוזה. מחמת חששה מהתביעה חתמה אורית על תוספת לחוזה המפחיתה את מחיר הדירה. האם אורית רשאית לבטל את התוספת בשל כפיה?

1. כן; התוספת נחתמה מחמת חשש של אורית, ולכן אין צורך להוכיח איום של בועז
2. כן; כל איום בהגשת תביעה הוא כפיה, ואין נפקות לתום לבו של בועז
3. לא; כפיה מזכה בביטול כשהופעל כוח פיזי, ולא כשהופעל איום מילולי
4. לא; אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין כפיה

סעיף 17(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי ”אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה“, והודעתו של בועז על כוונתו להגיש תביעה לאכיפה היא אזהרה כזאת. לפי סעיף 17(א) כפיה היא בכוח או באיום, ולכן כוח פיזי אינו תנאי, אך לא כל איום נחשב כפיה. עצם החשש של אורית אינו מספיק, שכן נדרש איום שהפעיל הצד השני, ותום הלב של בועז הוא מה שמוציא את הדברים מגדר כפיה.

29. יעל, קשישה שאינה מנוסה בעסקאות מקרקעין, נמצאת במצוקה כלכלית קשה בשל חובות. שכנתה, חגית, ידעה זאת, ובמטרה לנצל את מצוקתה הציעה לקנות ממנה את דירתה במחיר שהוא כמחצית ממחירה בשוק. בשל מצוקתה חתמה יעל על החוזה. מה הדין?

1. יעל אינה רשאית לבטל את החוזה, משום שעושק מחייב שחגית תפעיל כוח או איום כלפי יעל כדי שתחתום על החוזה בניגוד לרצונה
2. יעל רשאית לבטל את החוזה אם תוכיח גם הטעיה מצד חגית, שכן ניצול מצוקה אינו מהווה כשלעצמו עילת ביטול לפי החוק
3. יעל רשאית לבטל את החוזה בשל עושק, שכן חגית ניצלה את מצוקתה ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל
4. יעל אינה רשאית לבטל את החוזה, משום שלא הוכח שהיא חסרת כשרות משפטית לחתום על חוזה מכר בעת ההתקשרות עם חגית

סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) מזכה בביטול את מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול מצוקתו, חולשתו או חוסר נסיונו על ידי הצד השני, כאשר ”תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל“; כאן מתקיימים כל היסודות: מצוקה וחוסר נסיון של יעל, ניצול מצד חגית ומחיר של כמחצית משווי הדירה. עושק הוא עילת ביטול עצמאית: הוא אינו דורש כוח או איום, שהם יסודות הכפיה שבסעיף 17, ואינו דורש גם הטעיה לפי סעיף 15. אי־כשרות משפטית היא עניין אחר, והיא אינה תנאי לעילת העושק.

30. מה הדין כאשר נפלה בחוזה טעות סופר, לפי סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי)?

1. החוזה ניתן לביטול בהודעה תוך זמן סביר מהיום שבו נודעה הטעות
2. החוזה בטל, והצדדים חייבים להשיב זה לזה את מה שקיבלו על פיו
3. החוזה יתוקן לפי אומד דעת הצדדים, והטעות אינה עילה לביטול החוזה
4. החוזה יישאר בתוקף כלשונו, והצד שנפגע מהטעות רשאי לתבוע פיצויים

סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי כאשר נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, ”יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה“. לכן החוזה אינו בטל, ואין לבטלו בהודעה לפי סעיף 20 כפי שמבטלים בשל טעות לפי סעיף 14. החוזה גם אינו נשאר בתוקף בנוסחו המוטעה, ופיצויים אינם הסעד שהחוק קובע, שכן הטעות מתוקנת.

31. אביב רכש מגרש מידי שירה בהסתמך על הצהרתה שהמגרש פנוי מכל חוב. באפריל גילה אביב, ממסמך שקיבל, שהצהרתה הייתה כוזבת ושהיא ידעה זאת. אביב לא עשה דבר במשך שנה וחצי, בלי כל סיבה או הסבר, ולאחר מכן שלח לשירה הודעת ביטול בשל הטעיה. מה הדין?

1. הביטול תקף, שכן ניתן לבטל בשל הטעיה בכל עת עד תום תקופת ההתיישנות הכללית של התביעה
2. הביטול מאוחר מדי, שכן החוק מחייב לשלוח את הודעת הביטול בתוך 30 יום מיום כריתת החוזה
3. הביטול מאוחר מדי, שכן הודעת ביטול נשלחת תוך זמן סביר לאחר שנודע למתקשר על העילה
4. הביטול אינו נחוץ, שכן חוזה שנכרת עקב הטעיה בטל מעצמו ואין צורך בהודעה כלשהי לצד השני

סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי ”ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול“. אביב גילה את ההטעיה באפריל והמתין שנה וחצי בלי כל הסבר, ולכן בנסיבות אלה הביטול מאוחר מדי. החוק אינו מתנה ביטול בשל הטעיה בתקופת ההתיישנות, אינו קובע מועד קבוע של 30 יום מיום כריתת החוזה, ואינו קובע שחוזה שנכרת בהטעיה בטל מעצמו, שכן נדרשת הודעת ביטול.

32. איזה מהמשפטים הבאים מגדיר נכון ”חוזה אחיד“ לפי חוק החוזים האחידים?

1. נוסח של חוזה שתנאיו נקבעו מראש בידי שני הצדדים כדי שישמש אותם בהתקשרויות חוזרות ביניהם
2. נוסח של חוזה שנקבע בידי רשות ציבורית ושחל על כל מי שמתקשר עם גוף ציבורי כלשהו במדינה
3. נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים
4. נוסח של חוזה שכל תנאיו נקבעו מראש בידי צד אחד, אף אם נועד לשמש התקשרות עם לקוח אחד מסויים

סעיף 2 לחוק החוזים האחידים מגדיר ”חוזה אחיד“ כ”נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים“ בינו לבין אנשים בלתי מסויימים. חוזה שהוכן בידי שני הצדדים להתקשרויות ביניהם אינו אחיד, וגם חוזה שנועד ללקוח אחד מסויים אינו אחיד, כי הוא אינו נועד לחוזים רבים. החוק אינו מגביל את ההגדרה לרשות ציבורית, שכן ספק הוא כל מי שמציע התקשרות לפי חוזה אחיד.

33. חברת בנייה מוכרת דירות בפרויקט לעשרות רוכשים בחוזה מודפס אחד, שנוסחו נקבע מראש על ידה. בחוזה תנאי המאפשר לחברה, על דעתה בלבד ולאחר החתימה, להעלות את מחיר הדירה, גם כאשר ההעלאה אינה נובעת מגורמים שאינם בשליטתה. הרוכש גלעד חתם על החוזה. מה הדין לגבי התנאי?

1. התנאי תקף, משום שגלעד חתם על החוזה והסכים לתנאיו, ולכן בית המשפט אינו בוחן את תוכנו
2. התנאי בחזקת מקפח לפי סעיף 4 לחוק, ובית משפט או בית הדין יכולים לבטלו או לשנותו
3. התנאי בטל לפי סעיף 5 לחוק, שכן הוא שולל או מגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות
4. התנאי תקף אלא אם יוכיח גלעד שהחברה התכוונה לקפח את הרוכשים בעת עריכת נוסח החוזה

סעיף 4(4) לחוק החוזים האחידים יוצר חזקה שמקפח הוא ”תנאי המקנה לספק זכות לקבוע או לשנות, על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה, מחיר או חיובים מהותיים אחרים המוטלים על הלקוח“, זולת אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת הספק, ולפי סעיף 3 בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו תנאי מקפח. חתימת הלקוח אינה מונעת את הבחינה, והחוק אינו מחייב להוכיח כוונת קיפוח של הספק. סעיף 5 מבטל תנאי השולל פנייה לערכאות, ותנאי המחיר אינו כזה.

34. איזה מהתנאים הבאים אינו נמנה עם התנאים שחזקה עליהם שהם מקפחים לפי סעיף 4 לחוק החוזים האחידים?

1. תנאי המטיל את ההוכחה על הלקוח, ואלמלא אותו התנאי נטל זה לא היה מוטל עליו
2. תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין
3. תנאי הקובע לנכס מחיר הגבוה ממחירם הממוצע של נכסים דומים באותו אזור
4. תנאי המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך

סעיף 4 לחוק החוזים האחידים מונה את התנאים שחזקה עליהם שהם מקפחים, ובהם תנאי הפוטר את הספק מאחריות (פסקה 1), תנאי המטיל את ההוכחה על הלקוח (פסקה 7) ותנאי המקנה לספק זכות בלעדית לבחור מקום שיפוט או בוררות (פסקה 9). תנאי הקובע מחיר גבוה ממחיר השוק אינו נמנה עם הרשימה, ובחינתו, אם בכלל, נעשית לפי המבחן הכללי של סעיף 3 על פי מכלול התנאים והנסיבות.

35. מהו גודלן המזערי של האותיות בחוזה אחיד, למעט האות ”י“, לפי תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), התשנ״ה–1995?

1. 1 מ״מ
2. 3 מ״מ
3. 2 מ״מ
4. 4 מ״מ

תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד) קובעת שגודלן המזערי של האותיות בחוזה אחיד, למעט האות י, הוא 2 מילימטרים. הערכים של 1, 3 ו־4 מילימטרים אינם נקובים בתקנה, ואין להתבלבל עם השיעור של 30 אחוזים הנקוב בתקנה 2א לתנאי הכלול במידע אחר.