⚖️ ירושה, הוצאה לפועל, הגנת הצרכן ודינים נוספים

1. בקשה למינוי מנהל עזבון הוגשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר. מי רשאי למנות בצו את מנהל העזבון על פי בקשה זו?

1. רשם ההוצאה לפועל, שאליו מוגשת הבקשה
2. הרשם לעניני ירושה, שאליו מוגשת הבקשה
3. האפוטרופוס הכללי, שאליו מוגשת הבקשה
4. רשם המקרקעין, שאליו מוגשת הבקשה בלשכה

סעיף 78(ב) לחוק הירושה קובע כי בקשה שהוגשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר תוגש לרשם לעניני ירושה, והוא רשאי למנות בצו מנהל עזבון, לרבות מנהל עיזבון זמני. רשם ההוצאה לפועל ממנה כונס נכסים לנכס של חייב ואינו ממנה מנהל עזבון. האפוטרופוס הכללי יכול להתמנות כמנהל עזבון אך אינו הגורם הממנה, ורשם המקרקעין מנהל רישום זכויות ואינו מוסמך למנות מנהל עזבון.

2. איזו מהחובות הבאות היא מתפקידיו של מנהל עזבון לפי חוק הירושה?

1. לכנס את נכסי העזבון, לסלק את חובותיו ולחלק את יתרתו ליורשים
2. להכריע בתוקפה של צוואה שהוגשה לקיום ולהוציא צו קיום צוואה
3. לייצג את נושי העזבון בתביעותיהם ולגבות את חובותיהם מן היורשים
4. לשמש אפוטרופוס על קטינים ולנהל את רכושם עד הגיעם לבגרות

סעיף 82 לחוק הירושה מטיל על מנהל עזבון, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהלו, לסלק את חובותיו ולחלק את היתרה בין היורשים לפי צו ירושה או צוואה מקויימת. צו קיום צוואה ניתן על ידי הרשם לעניני ירושה או בית המשפט ולא על ידי מנהל העזבון. מנהל העזבון משלם לנושים מנכסי העזבון ואינו גובה מן היורשים, והאפוטרופסות על קטינים אינה חלק מתפקידו.

3. אביגיל נפטרה והותירה דירת מגורים שרשומה על שמה. בית המשפט מינה את בנה, אורי, למנהל עזבון, ובצו המינוי לא נקבע דבר בעניין מכירת נכסים. אורי מצא באמצעות המתווכת שרון קונה לדירה וביקש למכור לו אותה. מתי רשאי אורי למכור את הדירה?

1. רק לאחר שבית המשפט אישר את המכירה תחילה
2. רק לאחר שהאפוטרופוס הכללי אישר את המכירה
3. רק לאחר שחלפה תקופת ההזמנה לנושי המוריש
4. רק לאחר שכל היורשים הסכימו בכתב למכירה

לפי סעיף 97(1) לחוק הירושה מנהל עזבון אינו מוסמך להעביר, לשעבד, לחלק או לחסל דירה בלי שבית המשפט אישר זאת תחילה. הסכמת היורשים או אישור האפוטרופוס הכללי אינם מחליפים את אישור בית המשפט. הזמנת הנושים לפי סעיף 99 היא חובה נפרדת של מנהל העזבון, ואין היא תנאי למכירת הדירה.

4. מנהל עזבון מכר חלקת קרקע ריקה שרשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם המוריש. החלקה אינה דירה ואינה יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר. המתווך שפרסם אותה סבור שאין צורך באישור בית המשפט, מכיוון שהחלקה אינה דירה. האם נדרש אישור בית המשפט לפני ההעברה?

1. לא; סעיף 97(1) מזכיר דירה, והחלקה אינה דירה ולכן אינה כלולה בהוראה זו
2. כן; סעיף 97 מחייב אישור בית המשפט לכל מכירה של נכס עזבון, בלי קשר לסוג הנכס
3. כן; העברת זכות במקרקעין נגמרת ברישום, ולכן היא טעונה אישור לפי סעיף 97(3)
4. לא; מכירת קרקע ריקה טעונה אישור האפוטרופוס הכללי ולא אישור בית המשפט

סעיף 97(3) לחוק הירושה אוסר על מנהל עזבון לעשות בלי אישור בית המשפט ”פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק“. לפי סעיף 7(א) לחוק המקרקעין ”עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום“, ולכן גם מכירת חלקה ריקה טעונה אישור. אין זה נכון שכל מכירה של נכס עזבון טעונה אישור, וההגבלה אינה מוגבלת לדירה בלבד. האפוטרופוס הכללי אינו הגורם המאשר.

5. מוטי נפטר והותיר שלושה ילדים: דנה, עומר ונועה. לא מונה מנהל עזבון, וצו ירושה טרם ניתן. דנה אמרה למתווך שהעזבון עדיין אינו שלהם, וכי הוא יעבור אליהם רק עם מתן צו ירושה. המתווך בודק את הדין. מה נכון לגבי עזבונו של מוטי?

1. במות המוריש עבר עזבונו ליורשיו, והצו קובע מי יהיה מנהל העזבון ומה יהיו סמכויותיו
2. במות המוריש עבר עזבונו לאפוטרופוס הכללי, והצו מעביר אותו ליורשים לפי חלקיהם
3. במות המוריש עבר עזבונו ליורשיו, והצו מצהיר על שמות היורשים ועל חלקו של כל אחד
4. במות המוריש עבר עזבונו לרשם לעניני ירושה, והצו מחלק אותו בין היורשים לפי חלקיהם

סעיף 1 לחוק הירושה קובע ”במות אדם עובר עזבונו ליורשיו“, ולכן הזכויות עוברות במות המוריש. לפי סעיף 69(א) לחוק הירושה צו ירושה יצהיר על שמות היורשים ועל חלקו היחסי של כל אחד מהם, ולפי סעיף 71 לחוק הירושה כוחו יפה כלפי כל העולם. מינוי מנהל עזבון נעשה בצו נפרד לפי סעיף 78 לחוק הירושה, והאפוטרופוס הכללי והרשם אינם מקבלים את העזבון לידיהם במות המוריש.

6. איזו מהפעולות הבאות של מנהל עזבון אינה מנויה בסעיף 97 לחוק הירושה כפעולה הטעונה אישור מוקדם של בית המשפט?

1. שעבוד דירה שהייתה בבעלות המוריש להבטחת חוב
2. השכרת נכס מהעזבון שחוקי הגנת הדייר חלים עליו
3. כינוס כספים שחייבים למוריש וגבייתם מן החייבים
4. מתן ערובה להבטחת חיובים שנוצרו בעת ניהול העזבון

סעיף 97 לחוק הירושה מתיר למנהל עזבון לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו, ומונה פעולות שהן טעונות אישור תחילה: שעבוד דירה (פסקה 1), השכרה שחוקי הגנת הדייר חלים עליה (פסקה 2) ומתן ערובה (פסקה 4). כינוס נכסי העזבון הוא תפקיד לפי סעיף 82, ולפי סעיף 98 רשאי מנהל העזבון לדרוש שחובות שהגיעו למוריש יסולקו לו; פעולה זו אינה מנויה בסעיף 97 ואינה טעונה אישור.

7. לפי סדר העדיפות שבסעיף 104 לחוק הירושה, איזה מחובות העזבון מסולק ראשון?

1. ההוצאות של צו ירושה, של צו קיום ושל ניהול העזבון
2. הוצאות הלוויית המוריש, קבורתו והצבת מצבה על קברו
3. חובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו עם מותו
4. מזונות מן העזבון שנקבעו לטובת בני משפחתו של המוריש

סעיף 104(א) לחוק הירושה קובע סדר: ראשונה ההוצאות הכרוכות בהלווית המוריש ובקבורתו (פסקה 1), אחריהן הוצאות צו הירושה והקיום וניהול העזבון (פסקה 2), ואחריהן חובות המוריש (פסקה 3). לפי סעיף 104(ד) חובות העזבון עדיפים על מזונות מן העזבון, ולכן המזונות אינם מסולקים ראשונים.

8. מנהל עזבון קבע כי כדי לסלק את חובות העזבון יש למכור דירה שנמצאת בעזבון, ואין בעזבון כספים העומדים לרשותו לכך. המוריש לא ציווה את הדירה לאיש, ובית המשפט לא נתן הוראה אחרת. המתווך שהוזמן למכור אותה מציע לפרסם אותה מיד לקהל הרחב. האם על מנהל העזבון להציע את הדירה תחילה ליורשים?

1. לא; הדירה נמכרת לקהל הרחב והיורשים משתתפים בהליך כמציעים רגילים בלי עדיפות
2. לא; הצעה ליורשים נדרשת כשהמוריש ציווה את הדירה לאחד מהם, וכאן לא הייתה צוואה כזו
3. כן; עליו להציע אותה ליורשים תחילה ולתת להם שהות סבירה לרכשה במחיר השוק לפחות
4. כן; אך ההצעה ליורשים נעשית במחיר שיקבע בית המשפט, ולא לפי מחיר השוק של הדירה

סעיף 100(ב) לחוק הירושה קובע כי כשסילוק החובות מצריך מימוש נכסי עזבון, מנהל העזבון מציע אותם תחילה ליורשים ונותן להם שהות סבירה לרכשם במחיר שאינו נופל ממחיר השוק. ציווי נכס מסוים משפיע לפי סעיף 100(ג) על סדר המימוש ואינו תנאי להצעה ליורשים. המחיר אינו נקבע בידי בית המשפט, אלא אם נתן הוראה אחרת לפי סעיף 100(ד), ובמקרה זה לא ניתנה הוראה כזו.

9. מנהל עזבון פרסם ברבים הזמנה לנושי המוריש להודיע לו בכתב על תביעותיהם, וקבע לכך תקופה של ארבעים וחמישה ימים מיום הפרסום. בית המשפט לא פטר אותו מחובת ההזמנה. האם ההזמנה עומדת בדרישות חוק הירושה?

1. כן; החוק מחייב תקופה של שלושים ימים לפחות מיום הפרסום
2. לא; החוק מחייב תקופה של שלושה חדשים לפחות מיום הפרסום
3. כן; מספיקה הזמנה אישית בדואר רשום לכל אחד מהנושים הידועים
4. לא; החוק מחייב תקופה של שנה לפחות מיום הפרסום ברבים

סעיף 99(א) לחוק הירושה קובע כי ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חדשים לפחות מיום הפרסום, ולכן ארבעים וחמישה ימים אינם מספיקים. תקופה של שלושים ימים או של שנה אינה התקופה שבחוק, והזמנה אישית לנושים ידועים אינה מחליפה את הפרסום ברבים.

10. בפסק דין שניתן אגב הליכי גירושין נקבע כי דירה שרשומה על שם רונית תועבר לבעלה לשעבר, יורם. מתווך שמלווה את הצדדים שואל אם ההעברה נחשבת מכירה לעניין חוק מיסוי מקרקעין, ומה יהיו שווי הרכישה ויום הרכישה אם יורם ימכור את הדירה בעתיד. מה הדין?

1. ההעברה נחשבת מכירה, אלא אם הדירה הועברה לילדי הצדדים ולא לבן הזוג של רונית
2. ההעברה נחשבת מכירה, ורונית חייבת במס שבח על ההעברה אל יורם ביום מתן פסק הדין
3. ההעברה אינה מכירה, אך יורם נחשב כרוכש בשווי השוק ביום ההעברה וחייב במס רכישה
4. ההעברה אינה מכירה, ובמכירה עתידית ייקבעו שווי ויום הרכישה כאילו מכרה רונית

סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין קובע שהעברת זכויות במקרקעין על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין, בין בני הזוג ובין מהם לילדיהם, אינה נחשבת מכירה לעניין החוק. במכירה עתידית בידי מי שהועברו לו הזכויות, שווי הרכישה ויום הרכישה הם אלה שהיו נקבעים אילו מכר מי שהעביר אותן. לכן אין מס שבח בעת ההעברה ואין מס רכישה ליורם, וההוראה חלה גם על העברה בין בני הזוג ולא רק על העברה לילדיהם.

11. בבקשה למינוי כונס נכסים לנכס של החייב הציע הזוכה את עצמו כמועמד לתפקיד. מה קובעות תקנות ההוצאה לפועל לעניין מינוי הזוכה ככונס נכסים?

1. הרשם רשאי למנותו אם החייב הסכים לכך מראש ובכתב
2. הרשם רשאי למנותו אם בית המשפט המחוזי אישר זאת מראש
3. הרשם רשאי למנותו אם ראה טעמים מיוחדים למינוי כזה
4. הרשם רשאי למנותו אם מנהל לשכת ההוצאה לפועל הסכים לכך

תקנה 80(ב) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי רשם ההוצאה לפועל לא ימנה את הזוכה להיות כונס נכסים, זולת אם ראה טעמים מיוחדים לכך, ורשאי הוא למנות את עורך דינו של הזוכה. הסכמת החייב, אישור בית המשפט המחוזי או הסכמת מנהל הלשכה אינם התנאי שבתקנה, וההחלטה נתונה לרשם.

12. לפי תקנה 100 לתקנות ההוצאה לפועל, תוך כמה ימים מיום המצאת האזהרה על החייב לשלם את המגיע ממנו, שאם לא כן יינקטו הליכי מכירת המקרקעין הממושכנים (כשהרשם לא קבע מועד קצר יותר)?

1. 7 ימים
2. 15 ימים
3. 20 ימים
4. 30 ימים

תקנה 100(ב) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי האזהרה תפרט שאם החייב לא ישלם תוך 20 ימים מיום המצאתה, או תוך מועד קצר יותר שרשם ההוצאה לפועל קבע מטעמים מיוחדים, יינקטו הליכי מכירת המקרקעין הממושכנים. שבעה ימים הם המועד לתשלום יתרת המחיר בידי מי שהוכרז קונה במכירה פומבית לפי תקנה 68(ג), חמישה עשר ימים הם המועד להגשת הצעות קנייה לפי תקנה 67(א), ושלושים ימים הם התקופה שאחרי העיקול לפי תקנה 64(א).

13. כונס נכסים מונה לנכס מסוים של החייב. מה קובע חוק ההוצאה לפועל לגבי מעמדו וסמכויותיו של כונס הנכסים בנכס?

1. הוא לוקח את הנכס לרשותו, וידו בו כיד החייב לפי הוראות הרשם
2. הוא מוכר את הנכס לפי שיקול דעתו בלי הוראות מרשם ההוצאה לפועל
3. הוא רוכש את הנכס מהחייב ומסלק מכספו את החוב הפסוק לזוכה
4. הוא פועל כשלוחו של הזוכה ומעביר אליו ישירות את הכנסות הנכס

סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע שכונס הנכסים יקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה רשם ההוצאה לפועל, ו”וידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב“. לפי סעיף 54(ד) ההכנסות נמסרות למנהל לשכת ההוצאה לפועל ולא לזוכה, ולכן כונס הנכסים אינו שלוחו של הזוכה. הוא פועל לפי הוראות הרשם ואינו רוכש את הנכס.

14. רשם ההוצאה לפועל הורה כי מכירת מקרקעין של חייב תבוצע על ידי כונס נכסים. גל, אחיו של אחד מעובדי כונס הנכסים, מעוניין להשתתף במכירה כקונה ופנה למתווך שיסייע לו. המתווך שואל אם גל רשאי להשתתף. מה הדין?

1. גל רשאי להשתתף רק אם החייב והזוכה הסכימו לכך בכתב לפני תחילת המכירה
2. גל רשאי להשתתף רק מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שהרשם נוכח שאין ניגוד עניינים
3. גל רשאי להשתתף רק אם הצעתו גבוהה משומת המקרקעין שערך שמאי מוסמך לפני המכירה
4. גל רשאי להשתתף רק אם כונס הנכסים הצהיר בכתב שאין ביניהם קשר עסקי או משפחתי

לפי תקנה 91(ב) לתקנות ההוצאה לפועל עובדי כונס הנכסים ובני משפחתם אינם רשאים להשתתף במכירה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שהרשם נוכח שלא קיים ניגוד עניינים, ו”בן משפחה“ כולל אח. הסכמת החייב והזוכה, גובה ההצעה והצהרת הכונס אינם התנאי שבתקנה.

15. הזוכה ביקש לצוות על מכירת מקרקעין שעוקלו, ושלושים ימים חלפו מיום הטלת העיקול בלי שהחייבת שילמה. המקרקעין משמשים כולם דירת מגורים של החייבת ושל ילדיה. האם רשאי הרשם להורות על המכירה מיד, על סמך הבקשה?

1. כן; חלפו שלושים ימים מהעיקול והחוב הפסוק לא שולם, ואלה תנאי המכירה
2. כן; מכירת דירת מגורים טעונה הודעה לחייבת בדואר רשום עם אישור מסירה
3. לא; עליו להזמין תחילה את הצדדים לדיון באמצעות טופס 12א בתוספת הראשונה
4. לא; מכירת דירת מגורים אסורה כל עוד לא הוצעה לחייבת דירה חלופית בפועל

תקנה 64(ג) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת שאם המקרקעין משמשים כולם או מקצתם דירת מגורים של החייב, לא יורה הרשם על מכירתם אלא לאחר שהזמין את הצדדים לדיון באמצעות טופס 12א, ותקנה 64(ה) מפרטת מה צריך להוכיח בדיון. חלוף שלושים הימים לפי תקנה 64(א) אינו מספיק, והודעה בדואר רשום עם אישור מסירה היא הדרך שתקנה 64(ב) קובעת למקרקעין שאינם משמשים דירת מגורים. סידור חלוף בדירה אחרת הוא רק אחת החלופות שבתקנה 64(ה), לצד מקום מגורים סביר או יכולת כלכלית לכך, ואינו תנאי למכירה.

16. לפי חוק הגנת הצרכן, מיהו ”עוסק“?

1. מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק לשימוש שעיקרו אישי
2. מי שהממונה הסמיך אותו לפקח על קיום החוק ועל התקנות
3. מי שמוכר נכס לצרכן פעם אחת, שלא דרך עיסוק ושאינו יצרן
4. מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן

סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן מגדיר עוסק כ”מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן“, ולכן גם מתווך שנותן שירות דרך עיסוק עשוי להיחשב עוסק. מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי הוא צרכן ולא עוסק. מכירה חד־פעמית שלא דרך עיסוק אינה עושה את המוכר לעוסק, והסמכה מאת הממונה עושה אדם למפקח ולא לעוסק.

17. מה כוללת הגדרת ”נכס“ בחוק הגנת הצרכן?

1. טובין ומיטלטלין שנועדו לשימוש אישי, ביתי או משפחתי
2. טובין, מקרקעין, זכויות, ניירות ערך ואיגרות חוב ממשלתיות
3. טובין וזכויות שנרכשו במהלך עסקים, למעט מקרקעין וניירות ערך
4. טובין ושירותים שניתנו על ידי עוסק לצרכן, למעט מקרקעין

סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן מגדיר נכס כטובין, מקרקעין, זכויות, ניירות ערך ואיגרות חוב ממשלתיות, ולכן דירה היא נכס לעניין החוק. הגדרה המצמצמת את הנכס למיטלטלין לשימוש אישי מתעלמת ממקרקעין. שירות אינו נכס אלא מושג נפרד בהגדרת ”עסקה“, וההגדרה אינה מוציאה מקרקעין וניירות ערך מכלל הנכסים.

18. לפי סעיף 4(א) לחוק הגנת הצרכן, עוסק חייב לגלות לצרכן פגם הידוע לו שמפחית באופן משמעותי מערכו של הנכס. מהי ההגנה העומדת לעוסק שלא גילה פגם כזה?

1. הוכחה שהפגם, האיכות או התכונה היו ידועים לצרכן
2. הוכחה שהעוסק הוא משווק הנכס ולא היצרן שלו
3. הוכחה שהצרכן לא שאל את העוסק אם קיים פגם בנכס
4. הוכחה שהעוסק הוזיל את מחיר הנכס מראש בשל הפגם

סעיף 4(א) לחוק הגנת הצרכן קובע כי תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח ש”הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן“. החובה אינה מותנית בכך שהצרכן שאל על פגמים, והיא חלה על כל עוסק, שלפי סעיף 1 הוא כל מי שמוכר נכס דרך עיסוק ולא רק יצרן. גם הוזלת המחיר בשל הפגם, בלי שהפגם היה ידוע לצרכן, אינה הגנה הקבועה בחוק.

19. אורנה מוכרת דירות דרך עיסוק. באמצעות המתווך דני היא פרסמה מודעה לדירה כ”חדשה שלא נעשה בה שימוש“, אף שדיירים התגוררו בה שנתיים. עומר הסתמך על המודעה ורכש ממנה את הדירה למגוריו. מה הדין לפי חוק הגנת הצרכן?

1. אורנה לא הטעתה צרכן, כי איסור ההטעיה חל על טובין ולא על מקרקעין כמו דירה
2. אורנה לא הטעתה צרכן, כי החוק חל על חוזה שנחתם ולא על מודעת פרסום
3. אורנה הטעתה צרכן, כי היות הנכס חדש ושימושו הקודם הם עניין מהותי בעסקה
4. אורנה הטעתה צרכן, אך האחריות לפרסום המודעה חלה על דני ולא עליה

סעיף 2(א)(15) לחוק הגנת הצרכן רואה את השימוש הקודם שנעשה בנכס ואת היותו חדש או משופץ כעניין מהותי בעסקה, וסעיף 2(ג) לחוק זה מחיל את האיסור גם על פרסומת. מקרקעין הם נכס לפי ההגדרה בסעיף 1, ועומר, שרכש את הדירה למגוריו מעוסקת, הוא צרכן, ולכן האיסור חל גם על מכירת דירה. אורנה היא שפרסמה את המודעה, והעובדה שעשתה זאת באמצעות המתווך אינה מסירה ממנה את האחריות כעוסקת.

20. קמה התקשרה עם חברת שיפוצים בעסקה לשיפוץ דירתה. אחר כך התברר לה שאדם שאינו קשור לחברה אמר לה, לפני ההתקשרות, פרט כוזב ומהותי על איכות החומרים, והיא התקשרה בהסתמך על כך. יומיים לאחר שנודע לה על כך הודיעה לחברה על ביטול העסקה. האם היא רשאית לבטל את העסקה לפי חוק הגנת הצרכן?

1. כן; ההטעיה מהותית, והיא רשאית לבטל בתוך זמן סביר, אף שהעוסק לא היה המטעה
2. כן; אך הביטול צריך להיעשות בתוך ארבעה־עשר ימים מיום עשיית העסקה עם החברה
3. לא; ההטעיה לא נעשתה בידי העוסק, ולכן אין לצרכנית זכות לבטל את העסקה
4. לא; ביטול עסקה בשל הטעיה טעון פסק דין של בית המשפט ולא הודעה לעוסק

סעיף 32(א) לחוק הגנת הצרכן מאפשר לצרכן לבטל עסקה שנעשתה בהטעיה מהותית בתוך זמן סביר מהמועד שנודע לו על ההטעיה, ו”בהטעיה – אף אם לא העוסק היה המטעה“; הודעה שנמסרה יומיים לאחר שנודע לה ניתנה בתוך זמן סביר. ארבעה־עשר ימים הם מועד הביטול בעסקה ברוכלות לפי סעיף 14, ואינם חלים על ביטול בשל הטעיה. הצרכן מבטל בהודעה לעוסק, וסעיף 32(ב) מונה את מועד ההשבה מיום קבלת ההודעה על הביטול, בלי צורך בפסק דין.

21. דנה, בת 40, שאינה עולה חדשה ואינה אדם עם מוגבלות, רכשה בעסקה ברוכלות מרוכל שהגיע לביתה מערכת ריהוט. הנכס נמסר לה ביום 1.3.2027, ובאותו יום קיבלה את הפרטים שנקבעו בתקנות. ביום 25.3.2027 הודיעה לעוסק שהיא מבטלת את ההסכם. האם היא רשאית לבטל את ההסכם לפי חוק הגנת הצרכן?

1. כן; צרכן רשאי לבטל עסקה ברוכלות בתוך שלושים ימים מיום מסירת הנכס אליו
2. כן; צרכן רשאי לבטל כל עסקה שנעשתה בביתו כל עוד לא שילם את מלוא התמורה
3. לא; הזכות לבטל עסקה ברוכלות במכר פגה כעבור ארבעה־עשר ימים ממסירת הנכס
4. לא; ביטול עסקה ברוכלות אפשרי בשירות ואינו אפשרי במכר של נכס שנמסר לצרכן

סעיף 14(א)(1) לחוק הגנת הצרכן מתיר לצרכן לבטל הסכם ברוכלות במכר מיום עשיית ההסכם עד ארבעה־עשר ימים מיום מסירת הנכס או מיום קבלת הפרטים, לפי המאוחר; כאן שני המועדים חלו ביום 1.3.2027, ועד 25.3.2027 חלפו עשרים וארבעה ימים, ולכן ההודעה באיחור. תקופה של שלושים ימים אינה קבועה בסעיף, אין זכות ביטול לכל עסקה בבית הצרכן אלא לעסקה ברוכלות בתוך התקופה, והביטול אפשרי גם במכר ולא בשירות בלבד. הארכת התקופה לארבעה חודשים לפי סעיף 14ג1 חלה על אזרח ותיק, אדם עם מוגבלות או עולה חדש, ודנה אינה אחת מאלה.

22. מהו הסכום המרבי של פיצויים לדוגמה, שאינם תלויים בנזק, שבית המשפט רשאי לפסוק לפי סעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן, כשאין הפרה חוזרת או נמשכת ואין נסיבות מחמירות?

1. 5,000 ש״ח
2. 14,750 ש״ח
3. 10,000 ש״ח
4. 50,000 ש״ח

סעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן מתיר לפסוק בשל הפרה פיצויים לדוגמה, שאינם תלויים בנזק, בסכום שלא יעלה על 10,000 ש״ח (נוסח החוק בשנת 2026 ). סכום של 50,000 ש״ח הוא התקרה לפי סעיף 31א(ג) בהפרה חוזרת, בהפרה נמשכת או בנסיבות מחמירות. סכום של 14,750 ש״ח מופיע בסעיף 31(ב) לעניין פיצוי לארגון צרכנים, ו־5,000 ש״ח אינו התקרה הקבועה בסעיף 31א.

23. רינה ביטלה הסכם רוכלות לפי סעיף 14(א) לחוק הגנת הצרכן, והעוסק לא השיב לה את התמורה ששילמה. היא הגישה לבית המשפט תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף 31א, מבלי ששלחה לעוסק קודם לכן בקשה להשבת התמורה. מה הדין?

1. בית המשפט יפסוק פיצויים לדוגמה בגובה הנזק שנגרם לרינה, כפי שהוכח
2. בית המשפט ידחה את התביעה, כי פיצויים לדוגמה מותנים בהוכחת נזק ממוני
3. התביעה תתברר, כי חובת בקשה בכתב חלה על תביעה לפי סעיף 31 ולא לפי 31א
4. התביעה אינה ניתנת להגשה כל עוד רינה לא שלחה לעוסק בקשה בכתב להשבה

סעיף 31א(ב) לחוק הגנת הצרכן קובע שלא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמה אלא לאחר שהצרכן שלח או מסר בקשה לפי הסעיף בכתב, וסעיף 31א(א)(3) מזכיר ביטול רוכלות והשבת מה שהעוסק קיבל. לפי סעיף 31א(ה) בית המשפט אינו מתחשב בגובה הנזק, ולכן הפיצוי אינו נמדד לפי נזק ואינו מותנה בהוכחתו. חובת הבקשה חלה דווקא על תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף 31א.

24. מה העונש הקבוע בחוק הגנת הצרכן על עוסק שלא גילה לצרכן פגם בנכס בניגוד להוראות סעיף 4 לחוק?

1. קנס פי שבעה מן הקנס שבסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, ללא מאסר
2. מאסר שנה או קנס פי שבעה מן הקנס שבסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין
3. קנס פי שלושה מן הקנס שבסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, ללא מאסר
4. מאסר שנתיים או קנס פי שבעה מן הקנס שבסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין

סעיף 23(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן קובע לעוסק שלא גילה לצרכן דבר בניגוד לסעיף 4 קנס פי שבעה מן הקנס שבסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, ולא עונש מאסר. מאסר שנה או קנס נקבעו בסעיף 23(א) להטעיה ולהשפעה בלתי הוגנת, ומאסר שנתיים אינו קבוע בסעיף זה. קנס פי שלושה נקבע בסעיף 23(ג) להפרת חובת עריכת חוזה בכתב ועיון בו.

25. איזו מהפעולות הבאות של עוסק אינה נמנית בסעיף 3(ב) לחוק הגנת הצרכן עם המעשים הנחשבים להפעלת השפעה בלתי הוגנת?

1. ביצוע ביקורים חוזרים ונשנים בבית הצרכן, אף שהביע רצון שיימנע מכך
2. מסירת מידע כוזב לצרכן על זהות היצרן ועל מקום הייצור של הנכס
3. מניעת האפשרות של הצרכן להתייעץ לגבי ההתקשרות בעסקה או לגבי תנאיה
4. הגבלת יכולתו של הצרכן לעזוב מקום שבו מתנהל המשא ומתן לעסקה

סעיף 3(ב) לחוק הגנת הצרכן מונה כהשפעה בלתי הוגנת הגבלת יכולתו של הצרכן לעזוב מקום (פסקה 1), מניעת האפשרות להתייעץ לגבי ההתקשרות או תנאיה (פסקה 2) וביקורים חוזרים ונשנים בבית הצרכן אף שהביע רצון שיימנע מכך (פסקה 3). מסירת מידע כוזב על זהות היצרן ועל מקום הייצור אינה מנויה בסעיף 3(ב): זו הטעיה בעניין מהותי לפי סעיף 2(א)(6) ו־(8) לחוק, ולא הפעלת השפעה בלתי הוגנת.

26. רינה מפעילה עסק טעון רישוי שאינו נייד, ברישיון עסק שבו מתוארים חצרים ברחוב אחד. היא העבירה את העסק לחצרים ברחוב אחר ופתחה בהם, בלי לשנות את הרישיון. האם היא רשאית לעסוק בעסק בחצרים החדשים לפי חוק רישוי עסקים?

1. לא; בעסק שאינו נייד נדרש רישיון שבו מתוארים החצרים שבהם עוסקים
2. כן; מספיק שהרישיון בתוקף והעסק מנוהל באותו תחום רשות מקומית
3. לא; מעבר חצרים טעון אישור שר הפנים ולא שינוי בתיאור החצרים ברישיון
4. כן; הרישיון ניתן לבעל העסק ולכן הוא תקף בכל חצרים שבהם יפעיל אותו

סעיף 4 לחוק רישוי עסקים קובע שלא יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם יש בידו רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, ובעסק שאינו נייד אלה צריכים לתאר את החצרים שבהם עוסקים. לכן הרישיון אינו תקף לחצרים אחרים, גם אם הם באותה רשות מקומית. רשות הרישוי היא ראש הרשות המקומית לפי סעיף 5, ולא שר הפנים שקובע צווים בדבר עסקים טעוני רישוי.

27. לפי סעיף 12 לחוק שמאי מקרקעין, שומת מקרקעין שתוגש לבית משפט צריכה להיערך בידי מי?

1. שמאי מקרקעין, או מתווך במקרקעין בעל רשיון שפעל באזור הנכס הנשום
2. שמאי מקרקעין, או עובד אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין במסגרת תפקידו
3. שמאי מקרקעין, או עורך דין שייצג את אחד הצדדים בעסקה נושא השומה
4. שמאי מקרקעין, או מהנדס בניין שערך את תוכניות הבנייה של הנכס

סעיף 12(א) לחוק שמאי מקרקעין קובע שלא תוגש לבית משפט שומת מקרקעין אלא אם כן נערכה בידי שמאי מקרקעין, וסעיף 12(ב) מתיר גם הגשת שומה שערך עובד אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין או עובד אגף המכס ומע״מ במסגרת מילוי תפקידו. הסעיף אינו מוסיף על כך מתווך במקרקעין, עורך דין או מהנדס, גם אם הכירו את הנכס או את העסקה, ולכן שומה שערכו אינה עומדת בתנאי הסעיף.

28. המתווך שחר מציע ללקוחותיו, בנוסף לתיווך, הכנת שומת מקרקעין בשכר, ומציג עצמו בפניהם כ”שמאי מקרקעין“ אף שאינו שמאי מקרקעין. מה הדין לפי חוק שמאי מקרקעין?

1. שני המעשים אסורים, ועל השימוש בתואר דינו מאסר שנה או קנס
2. מותר לו, אם הודיע ללקוחות מראש שהשומה אינה שומה רשמית
3. אסור לו להשתמש בתואר, אך שומה בשכר מותרת לו כבעל רשיון תיווך
4. מותר לו, כי מתווך במקרקעין מוסמך לשום נכסים שהוא מתווך בהם

סעיף 13(א) לחוק שמאי מקרקעין אוסר לעסוק בשומת מקרקעין דרך שירות לכל בשכר מי שאינו שמאי מקרקעין, וסעיף 13(ג) קובע למי שמשתמש בתואר שמאי מקרקעין בלי להיות שמאי דין מאסר שנה או קנס. רשיון תיווך אינו מתיר שומה, והודעה מראש על כך שהשומה אינה רשמית אינה מתירה את הפעולה. גם עיסוק בשומה בשכר אסור, ולא רק השימוש בתואר.

29. המתווך אלון הכין באמצעות תוכנת עריכה מסמך הנחזה להיות היתר בנייה של הוועדה המקומית לדירה שאין לה היתר, והציג אותו לרוכשים כדי לקבל דמי תיווך. לצורך השאלה נניח שהמעשה לא נעשה בנסיבות מחמירות. מהו העונש הקבוע בחוק העונשין למעשה הזיוף של אלון?

1. מאסר שנתיים, כי קיבל דבר בתחבולה או בניצול טעות של הזולת בלי מרמה
2. מאסר שנה, כי זיוף מסמך הוא עבירה בסיסית ללא תלות בכוונת הקבלה
3. מאסר חמש שנים, כי זייף מסמך של רשות ציבורית ולא מסמך של אדם פרטי
4. מאסר שלוש שנים, כי זייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר מרוכשי הדירה

סעיף 414 לחוק העונשין מגדיר זיוף גם כ”עשיית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות“, וסעיף 418 לחוק העונשין קובע למי שזייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר מאסר שלוש שנים; ”דבר“ כולל גם טובת הנאה כמו דמי תיווך. מאסר שנה קבוע לזיוף בלי כוונה כזו, וסעיף 418 אינו קובע דרגה מיוחדת למסמך של רשות ציבורית: חמש שנים חלות בנסיבות מחמירות, שאינן מתקיימות כאן לפי ההנחה. מאסר שנתיים קבוע בסעיף 416 לקבלת דבר בתחבולה שאין בה מרמה, ולא לזיוף.

30. גילי, מתווך בעל רשיון, נתן את תעודת הרשיון המקורית שלו לחברו אבי, שאינו מתווך, כדי שאבי יציג אותה ללקוחות כאילו הוא גילי ויתווך בשמו. האם גילי עבר עבירה לפי חוק העונשין?

1. כן; נתן תעודה לאחר כדי שיתייצג כמי ששמו נקוב בה, ודינו מאסר שלוש שנים
2. לא; העבירה מתקיימת באדם שמתייצג בכזב ולא במי שנתן לו את התעודה לשימוש
3. לא; הרשיון שלו ולכן הוא רשאי לאפשר לאחר להשתמש בו כל עוד לא קיבל תמורה
4. כן; אך העבירה הושלמה במועד שבו אבי קיבל בפועל דמי תיווך מלקוח עבור העסקה

סעיף 444 לחוק העונשין קובע שמי שניתנה לו מאת רשות מוסמכת תעודה המעידה שהוא זכאי לעסוק במקצוע ומוכר, נותן או משאיל אותה לאחר בכוונה שזה יתייצג כמי ששמו נקוב בה, דינו מאסר שלוש שנים. העבירה מוטלת על בעל התעודה עצמו, והיא אינה תלויה בקבלת תמורה או בדמי תיווך שאבי קיבל. סעיף 443 מטפל באדם המתייצג בכזב, ואינו פוטר את בעל התעודה.